docPreço Cialis Fortaleza | We Ship With EMS, FedEx, USP, USPS
download 
Denúncia Transcrição
Preço Cialis Fortaleza | We Ship With EMS, FedEx, USP, USPS
בוע פר הס ש אחרי שנים ארוכות בסיאטל רויטל שירי־הורוביץ עדיין מתגעגעת לישראל, אבל מכירה תודה לארצות־הברית על חיים נורמליים .את המסקנות על הרע, המכוער והיפה שם וכאן ,ועל חיי הקהילה הישראלית הגדולה בסיאטל ,אפשר לקרוא בספרה החדש "להתראות בקרוב" נדודי שינה בסיאטל לאה רודיטי צילום אריק סולטן – – 68 ש רויטל שירי־ הורוביץ" .היינו תפרנים .הייתי מכניסה גבינה לעגלת הקניות, ובעלי היה מוציא אותה" לוש פעמים ,לא פחות, רויטל שירי־הורוביץ,49 , ובעלה אמנון ,היטלטלו הלוך ושוב עם משפחתם בדרך הארוכה מהארץ לסיאטל שבאר־ צות־הברית ,ובכל פעם השתקעו לשנים אחדות .דווקא היא ,ששירתה בנח”ל, שעליה אמרו חבריה ש”את הכי ישר־ אלית שיש” ,מתגוררת היום בסיאטל עם בעלה וארבעת בניהם ,יותם,21 , נדב ,18 ,רועי ,15 ,וברק .10 ,בספרה “להתראות בקרוב” ,שיצא לאור עכשיו בהוצאת “ספרי עיתון ,”77היא מתארת את חיי הקהילה הישראלית שם ,בפר־ בר שבו ממוקמים גם הקמפוס המרכזי של מיקרוסופט ,משרדי גוגל ובואינג, ו”לאחרונה מגיעים גם הרבה חבר’ה מאמדוקס” .מה שלאחדים נשמע כמו חלום ,מתואר בספרה כמציאות מורכבת יותר הכוללת תחושות זרות וארעיות, תלישות ,חוסר ודאות ,בדידות ,בגידה של חברת ילדות וחיי קהילה שנבנית במרחקים במקביל לגעגועים עזים למשפחה ולארץ. שירי־הורוביץ גדלה בחולון ,ברמת גן ובהרצליה ,ושירתה בנח”ל ,באילות ליד אילת .היא למדה באוניברסיטאות תל־אביב וחיפה לתואר ראשון ושני בספרות ובגיאוגרפיה .בשנה השנייה ללימודים פגשה את מי שיהיה בעלה, אמנון“ .היינו תפרנים” ,היא מספרת. אמנון ,איש מחשבים ,קיבל הצעת עבודה בלונדון ,והם נסעו לשם לשנה הוא עבד במיקרוסופט (היום בגוגל).אז חוותה לראשונה את הלם המעבר מתרבות לתרבות“ .אנשים דיברו שם על מזג האוויר ומה יעשו בסוף השבוע ושתו בלי הפסק .בהתחלה חשבתי ‘איזה אנשים שטחיים!’ ,והלכתי לתיאטרון ולא בדקו את התיק שלי .ואחרי כמה חודשים הבנתי שבעצם ככה אנשים אמורים לחיות ,ושאנחנו כאן בישראל המשוגעים ,ושאדם צריך לחיות את החיים שלו ולא של המדינה שלו ,בלי פחד מפיגועים ובלי מלחמות”. חיים על מזוודות בתום השנה באנגליה חזרו לארץ, התחתנו ונולד בנם הבכור“ .חיינו כזוג סטודנטים עניים מאוד .הייתי מכניסה גבינה לעגלת הקניות ובעלי היה מוציא אותה .לא יכולנו לקנות כלום לילד. בעלי היה ‘מצטיין נשיא’ בטכניון ,למד על מלגה ,והיה אסור לו לעבוד מחוץ לאקדמיה .יום אחד הוא אמר לי משפט שלא אשכח‘ :נמאס לי להיות עני .אני עושה הפסקה בלימודים והולך לעבוד’. הוא עשה הפסקה בלימודים ,הלך לעבוד במיקרוסופט ונשאר שם 18שנה .את התואר השני גמר בהצטיינות בוושינג־ טון ,והיום הוא עדיין מתלבט אם לחזור לדוקטורט .היה לנו כבר ילד שני ,אמנון אמר שנוכל לסדר לנו שליחות בארה”ב מטעם מיקרוסופט ,וככה נוכל להביא צולם ב"מיני ישראל" עוד ילד לעולם וגם לטייל” .וכך החל מסע הדילוגים של בני הזוג הלוך ושוב בין ישראל לסיאטל“ ,אזור ירוק מאוד וגשום מאוד ואפור מאוד .המון דברים בספר הזה מאוד מושפעים מאותן שנים בסיאטל .בפעם הראשונה חזרנו לש־ לוש וחצי שנים .לא רציתי להישאר בסיאטל למרות שהיו שם חיים טובים ונוחים .אבל היו לי כבר שלושה ילדים, וכשהיינו כאן בארץ הרגשתי שאני לא יכולה להיות אחראית לחיים שלהם ורציתי לחזור לחו”ל .זו הייתה תקופת האינתיפאדה וחייתי בפחד מתמיד. "גרנו אז בזכרון יעקב .יום אחד נסעתי לאסוף את הבנים מהגן ,והכל היה סגור ונעול .אמרו לי‘ :היה פיגוע בבנימינה ,בתחנת הרכבת ,מחבלים מסתובבים באזור אז קחי את הילדים הביתה ואל תכניסי אף אחד’ .באותה תקופה אמנון נסע כל הזמן לארה”ב ואני הייתי לבד בבית .היה אמצע הלילה בארה”ב ,אבל צלצלתי לאמנון ואמרתי לו ‘עכשיו תתחיל לחפש לנו שם בית’. הוא אמר לי ‘השתגעת?’ ,ואחר כך אמר: ‘אבל אם אנחנו נוסעים ,אז לא לשנה־ שנתיים .לפחות לחמש שנים’ .וכך קנינו שם בית ונולד הבן הרביעי שלנו .הבנים הראשון והשלישי נולדו בישראל ,השני והרביעי נולדו בארה”ב”. תלישות או שעמום? במוקד ספרה החדש של שירי־ הורוביץ עומדת תחושת התלי ־ שות והגעגועים לארץ של הגיבורה מיכל .מהמתואר בספר עולה שבעוד שהגברים מקבלים עבודה בארצות־ הברית ,נשותיהם ,שאינן מקבלות אישור עבודה ,מתמודדות לא רק עם הזרות ללא מעגל תמיכה ,אלא עם השעמום“ .אין להן חיים” חוץ מלשרת אחרים ולטפל בילדים ובבעל ,בלי שום עיסוק קבוע ,והן מרגישות כל הזמן “על מזוודות” ולא מתכננות או לוקחות על עצמן פרויקטים ארוכי טווח ,כמו לימודים. יש הבדל בין אופן ההתמודדות של נשים לזה של גברים? “אני לא חושבת שיש הבדל בין גברים לנשים ,יש גם גברים שבאים בעקבות הצעת עבודה שקיבלו נשותיהם” ,היא אומרת“ .במקרה בחרתי בדמות של אשה בספר כי אני מזדהה עם המגדר. בשנים הראשונות ,כשאין אישור עבודה לבן הזוג ואסור לו לעשות שום דבר, ההלם הוא מאוד גדול. "כשעוזבים את הארץ ,יש שתי דרכים להתמודד :יש את אלה שאומרים ‘אני מתנתק מהארץ ובונה את הכל שם’ ,או ‘אני שומר על קשרים’ .בספר בניתי שתי דמויות שאחת בוחרת כך והשנייה "נסעתי לקחת את הילדים מהגן, ואמרו לי 'היה פיגוע בתחנת הרכבת בבנימינה ,מחבלים מסתובבים באזור ,קחי את הילדים הביתה'. צלצלתי לבעלי ואמרתי לו :עכשיו תתחיל לחפש לנו בית בסיאטל" אחרת ,אבל זה לא הכל מגדרי .זה קורה כמעט לכל זוג של ישראלים ,שאחד מבני הזוג רוצה לחזור לארץ והשני מושך לכיוון ארה”ב .בכל השנים שלי בסיאטל הכרתי רק שני זוגות ששניהם אמרו – – 70 מההתחלה ,אנחנו לא חוזרים לישראל. כשאנחנו נסענו לסיאטל היו שם רק משפחות בודדות של ישראלים ,היום יש מאות ,אם לא אלפים”. חברים יש רק בארץ מערכת היחסים הכי עמוקה ,ממו־ שכת ומשמעותית שמתוארת בספר, הכתוב בשפה נגישה ,כנה וישירה ,היא עם החברה הטובה מבית הספר .שם מצויה גם תחושת הבגידה והנטישה העיקרית. זה קטע ישראלי ,העניין הזה של החברויות הקרובות והממושכות? זו אשליית נעורים“ ,החברה הטובה”? “אני בנאדם כזה ששומר על חברויות עמוקות של הרבה שנים .במציאות, החברות שלי עם החברה הכי טובה הת־ נתקה ,וזה קרה דווקא אחרי שכתבתי את הספר .כשנוסעים ועוזבים את הארץ, ולא משנה כמה זמן נעדרים ,כל המערך החברתי משתנה לחלוטין .הקטע הזה עם חברי הילדות הוא קטע מאוד ישראלי. גם אם עוברים מאילת לגור בקריית שמונה ,ישראלים תמיד ייפגשו אחר כך בים במקרה ,או איפשהו .בארצות־ הברית אין את זה .המרחקים ענקיים, אנשים הרבה יותר תלושים .שם ,אם חבר עובר מהחוף המערבי לחוף המזרחי ,לא מתראים יותר לעולם”. אז מה נותן באמת תחושת בית ,כאן או שם? זיכרונות? משפחה? מנטליות? כי בספר הגיבורה הכי מתגעגעת למזג האוויר ולים ,ואפילו עוזבת את המש־ פחה ובוחרת במדינה שלה. “בספר יש קטע ביוגרפי קטנטן, שפעם בעלי נסע בנסיעת עבודה לישר־ אל ,ופתאום הרגשתי אבודה ולא ידעתי איפה הבית שלי .וחשבתי – מה קורה פה? לפני דקה הרגשת בבית ,ופתאום לא? ואז הבנתי שבעלי הוא הבית .אבל ברור שיש תלישות מסוימת .בית זה שורשים .בפעם האחרונה שהיינו בארץ היה זוועה ,חשבתי שלא אחזור יותר לישראל אפילו לביקור”. מה קרה? “קרו הרבה דברים .רצינו לבנות כאן בית והוא לא היה מוכן בזמן ,אז יצא שגרנו באתר בנייה חצי שנה ,גנבו מאיתנו ,ואחר כך חליתי בסרטן בלוטת התריס .בבית החולים הייתי ‘הזקנה מה־ מסדרון’ .בעלי ישן איתי בלילה במיטה של הבית חולים כדי לשמור עלי .אי אפשר ככה .לאן הולך כל הכסף? יהדות ארה”ב תורמת הרבה מיליוני דולרים לבתי חולים ,אי אפשר שתי אחיות על מחלקה שלמה .הייתה תחושה שדברים התקלקלו ,פשוט התקלקלו ,ולא באתי עם ציפיות ענק .ואז התחילו הטילים על תל־אביב .העולם של הישראלים מופרע ,לא הגיוני .אני אומנם תמיד מרגישה יותר ישראלית ,אבל אני מודה לארצות־הברית שנתנה לי הזדמנות לחיות חיים נורמליים .אולי כשאזדקן וכבר לא ארגיש אחריות לילדים שלי, אוכל לחיות כאן. “התחושה של ארעיות נמצאת אצל כולם” ,מוסיפה שירי־הורוביץ“ ,אפילו אחרי 50שנה בארה”ב .כי בסופו של דבר אתה מבין שכנראה לא תחיה ביש־ ראל ,אבל מתגעגעים לישראל ומראים תמונות וכותבים אחד לשני על ישראל. ובעצם אין ממש ניתוק .מעטים הם הא־ נשים שאי פעם מתנתקים לגמרי”. שירי־הורוביץ באה ממשפחה ענפה של יוצאי עיראק .ספרה הקודם“ ,בת “בישראל יש תחושת מחנק כלכלי. שני בני זוג עובדים ולא יכולים לקנות דירה ,עובדים בשביל חיתולים .מיטב המוחות חיים במדינה שמידרדרת למצב של עולם שלישי” עיראק” ,יצא לאור ב־ 2007בעברית ובאנגלית“ .יש המון בורות בקהילות האמריקאיות על יהודים מזרחים .עבורם יהודים צריכים להיות אשכנזים ניצולי שואה ,וכשאני מרצה בפני לא יהודים ,אז בכלל שואלים ‘מה ,היו יהודים בארצות ערב?’. “עד שהייתי בת 14לא הבנתי שלא בכל המשפחות חוגגים כל שבת בגינה של סבתא בין העצים ,עם 20בני דודים שמשחקים כדורגל ,מספרים בדיחות ועושים הצגות .הבית של סבא וסבתא היה הכי יציב והכי קבוע והכי שמח”. בלי "יצאת פראייר" חוץ מהקושי בהתרחקות מהמש־ פחה ,יש בזה גם יתרונות מסוימים? “מצד אחד אין את כל חיי המשפחה המורחבת מסביב ,אבל מצד שני יש בזה יתרון מסוים כי אין לחץ .אין ויכוח למי הולכים בליל הסדר ,חוגגים עם מי שבא לך ,או בכלל לא .לי חשוב לחגוג כי חשובה לי היהדות .החברים ממלאים פונקציה של משפחה .עוד יתרון זה שאין ביקורת ,ואמירות כמו ‘אתה פראייר? קנית ב־ ,300אני הייתי משיג לך ־ב־ .’200בשנה וחצי האחר�ו נות שחייתי בישראל הרגשתי שמשהו השתנה ,שאדם לאדם זאב ,ושם יש את הישראלי היפה יותר .זה כמו שאנשים מתאחדים בישראל רק במלחמות או בשעת מצוקה ,ושם אנשים לבד ,אז אולי זה סוג של מצוקה”. ומה עם הקטע של ה”יויו” ,לנסוע־ – – 71 מימין שירי־ הורוביץ על רקע דגם מגדלי עזריאלי ב"מיני ישראל" למעלה עטיפת הספר. "הקטע עם חברי הילדות הוא מאוד ישראלי" לחזור לנסוע־לחזור הלוך ושוב שלוש פעמים למשך שנים בכל פעם ,איך זה משפיע? “זה קשה ,אבל אני חושבת שזה מע־ שיר את העולם שלך .אני שמחה שלי־ לדים שלי הייתה הזדמנות לחוות את החיים בישראל במשך זמן מה ולהיות קשורים לישראל .הבן השלישי רוצה לבוא לישראל ולשרת בצבא ,אני עושה לו פרצופים ,אני לא רוצה שישרת בשום צבא ,למרות שבעלי ואני שירתנו בצבא ואני שמחה ששירתנו .שני הבנים הגדו־ לים לא רצו .אני פוחדת שכאן בארץ יאכלו אותם בלי מלח ,ילדים שגדלים לא בארץ הם נורא עדינים. “בהתחלה בארה”ב הרבה פעמים הר־ גשתי כמו סוג ב’ .הרבה פעמים יכולתי להבין איך הסבא והסבתא שלי ואמא שלי הרגישו כמהגרים כשבאו לארץ. אבל אני הייתי מהגרת חמישה כוכבים, הם באו לתנאי שדה .אני בנאדם מאוד נוסטלגי .חשוב לי הקשר עם המשפחה המורחבת .השירים שאני שומעת הם השירים של ‘ארבע אחרי הצהריים’”. יש ישראלים שגרים בחו”ל ולוקחים מהארץ קלטות של שירי ילדים לתי־ נוקות שלהם ,שנולדו שם ,ויש בזה משהו נורא עצוב. “זה מאוד עצוב ,אבל את יודעת מה יותר עצוב? כשאת חוזרת ומגלה שאת לא יכולה לחיות פה .פשוט לא הסתדרנו כלכלית .בישראל יש תחושה של מחנק כלכלי .שני בני זוג עובדים פה ולא יכולים לקנות דירה ,לא יכולים כלום. הכל בסיסי לחלוטין .עובדים בשביל החיתולים .זה כמו מדינת עולם שלישי. גם העניין של הפשע – שם לא נועלים דלתות ,לא נעלנו את דלת הגראז’ ,יכול ליפול לי הפלאפון ויגידו לי ברחוב, סליחה ,גברת ,נפל לך הפלאפון .היו־ מיום הרבה יותר רגוע .כשהגעתי לפה אמרו לי ‘אל תשימי את הפלאפון בכיס החיצוני ,גונבים’”. טוב ,אולי זה ככה בשכונה שלך, אבל בכל ארצות־הברית? זה לא מה שקוראים עליו בעיתונים ובספרים ורואים בטלוויזיה. “רוב שטח ארצות־הברית זה לא הע־ רים הגדולות .זה עיירות קטנות וערים קטנות ,הרבה פרברים .בטלוויזיה רו־ אים דברים פרובוקטיביים .רציתי לגור במקום שלא צריך בו סורגים ,ושם יש סבלנות ואדיבות אחד לשני .מה שקורה בישראל זה שמיטב המוחות חיים במדי־ נה שמידרדרת למצב של עולם שלישי, ומה הפלא שהמוחות האלה בורחים? אלה דברים שצריך לדבר עליהם .בגלל זה כתבתי את הספר הזה ,כי יש דברים שצריך להוציא החוצה ,את הקשה והקל והיפה והמכוער”\.
Documentos relacionados
2 - Habonim Dror
השתתפו בה גם "שנתיס" מארגנטינה ,בריטניה ,גרמניה ,הולנד ,אורוגוואי ,מקסיקו ,ניו זילנד ,אוסטרליה ,צפון אמריקה
ודרום אפריקה .הסמינר הועבר על ידי צוות משולב של עולים ,מדריכי שנת...
