Preço Cialis Fortaleza | We Ship With EMS, FedEx, USP, USPS

Сomentários

Transcrição

Preço Cialis Fortaleza | We Ship With EMS, FedEx, USP, USPS
‫בוע‬
‫פר‬
‫הס‬
‫ש אחרי שנים ארוכות‬
‫בסיאטל רויטל‬
‫שירי־הורוביץ עדיין‬
‫מתגעגעת לישראל‪,‬‬
‫אבל מכירה תודה‬
‫לארצות־הברית על‬
‫חיים נורמליים‪ .‬את‬
‫המסקנות על הרע‪,‬‬
‫המכוער והיפה שם‬
‫וכאן‪ ,‬ועל חיי הקהילה‬
‫הישראלית הגדולה‬
‫בסיאטל‪ ,‬אפשר‬
‫לקרוא בספרה החדש‬
‫"להתראות בקרוב"‬
‫נדודי‬
‫שינה‬
‫בסיאטל‬
‫לאה רודיטי צילום אריק סולטן‬
‫– ‪– 68‬‬
‫ש‬
‫רויטל שירי־‬
‫הורוביץ‪" .‬היינו‬
‫תפרנים‪ .‬הייתי‬
‫מכניסה גבינה‬
‫לעגלת הקניות‪,‬‬
‫ובעלי היה‬
‫מוציא אותה"‬
‫לוש פעמים‪ ,‬לא פחות‪,‬‬
‫רויטל שירי־הורוביץ‪,49 ,‬‬
‫ובעלה אמנון‪ ,‬היטלטלו‬
‫הלוך ושוב עם משפחתם‬
‫בדרך הארוכה מהארץ לסיאטל שבאר־‬
‫צות־הברית‪ ,‬ובכל פעם השתקעו לשנים‬
‫אחדות‪ .‬דווקא היא‪ ,‬ששירתה בנח”ל‪,‬‬
‫שעליה אמרו חבריה ש”את הכי ישר־‬
‫אלית שיש”‪ ,‬מתגוררת היום בסיאטל‬
‫עם בעלה וארבעת בניהם‪ ,‬יותם‪,21 ,‬‬
‫נדב‪ ,18 ,‬רועי‪ ,15 ,‬וברק‪ .10 ,‬בספרה‬
‫“להתראות בקרוב”‪ ,‬שיצא לאור עכשיו‬
‫בהוצאת “ספרי עיתון ‪ ,”77‬היא מתארת‬
‫את חיי הקהילה הישראלית שם‪ ,‬בפר־‬
‫בר שבו ממוקמים גם הקמפוס המרכזי‬
‫של מיקרוסופט‪ ,‬משרדי גוגל ובואינג‪,‬‬
‫ו”לאחרונה מגיעים גם הרבה חבר’ה‬
‫מאמדוקס”‪ .‬מה שלאחדים נשמע כמו‬
‫חלום‪ ,‬מתואר בספרה כמציאות מורכבת‬
‫יותר הכוללת תחושות זרות וארעיות‪,‬‬
‫תלישות‪ ,‬חוסר ודאות‪ ,‬בדידות‪ ,‬בגידה‬
‫של חברת ילדות וחיי קהילה שנבנית‬
‫במרחקים במקביל לגעגועים עזים‬
‫למשפחה ולארץ‪.‬‬
‫שירי־הורוביץ גדלה בחולון‪ ,‬ברמת‬
‫גן ובהרצליה‪ ,‬ושירתה בנח”ל‪ ,‬באילות‬
‫ליד אילת‪ .‬היא למדה באוניברסיטאות‬
‫תל־אביב וחיפה לתואר ראשון ושני‬
‫בספרות ובגיאוגרפיה‪ .‬בשנה השנייה‬
‫ללימודים פגשה את מי שיהיה בעלה‪,‬‬
‫אמנון‪“ .‬היינו תפרנים”‪ ,‬היא מספרת‪.‬‬
‫אמנון‪ ,‬איש מחשבים‪ ,‬קיבל הצעת‬
‫עבודה בלונדון‪ ,‬והם נסעו לשם לשנה‬
‫ הוא עבד במיקרוסופט (היום בגוגל)‪.‬‬‫אז חוותה לראשונה את הלם המעבר‬
‫מתרבות לתרבות‪“ .‬אנשים דיברו שם‬
‫על מזג האוויר ומה יעשו בסוף השבוע‬
‫ושתו בלי הפסק‪ .‬בהתחלה חשבתי ‘איזה‬
‫אנשים שטחיים!’‪ ,‬והלכתי לתיאטרון‬
‫ולא בדקו את התיק שלי‪ .‬ואחרי כמה‬
‫חודשים הבנתי שבעצם ככה אנשים‬
‫אמורים לחיות‪ ,‬ושאנחנו כאן בישראל‬
‫המשוגעים‪ ,‬ושאדם צריך לחיות את‬
‫החיים שלו ולא של המדינה שלו‪ ,‬בלי‬
‫פחד מפיגועים ובלי מלחמות”‪.‬‬
‫חיים על מזוודות‬
‫בתום השנה באנגליה חזרו לארץ‪,‬‬
‫התחתנו ונולד בנם הבכור‪“ .‬חיינו כזוג‬
‫סטודנטים עניים מאוד‪ .‬הייתי מכניסה‬
‫גבינה לעגלת הקניות ובעלי היה מוציא‬
‫אותה‪ .‬לא יכולנו לקנות כלום לילד‪.‬‬
‫בעלי היה ‘מצטיין נשיא’ בטכניון‪ ,‬למד‬
‫על מלגה‪ ,‬והיה אסור לו לעבוד מחוץ‬
‫לאקדמיה‪ .‬יום אחד הוא אמר לי משפט‬
‫שלא אשכח‪‘ :‬נמאס לי להיות עני‪ .‬אני‬
‫עושה הפסקה בלימודים והולך לעבוד’‪.‬‬
‫הוא עשה הפסקה בלימודים‪ ,‬הלך לעבוד‬
‫במיקרוסופט ונשאר שם ‪ 18‬שנה‪ .‬את‬
‫התואר השני גמר בהצטיינות בוושינג־‬
‫טון‪ ,‬והיום הוא עדיין מתלבט אם לחזור‬
‫לדוקטורט‪ .‬היה לנו כבר ילד שני‪ ,‬אמנון‬
‫אמר שנוכל לסדר לנו שליחות בארה”ב‬
‫מטעם מיקרוסופט‪ ,‬וככה נוכל להביא‬
‫צולם ב"מיני ישראל"‬
‫עוד ילד לעולם וגם לטייל”‪ .‬וכך החל‬
‫מסע הדילוגים של בני הזוג הלוך ושוב‬
‫בין ישראל לסיאטל‪“ ,‬אזור ירוק מאוד‬
‫וגשום מאוד ואפור מאוד‪ .‬המון דברים‬
‫בספר הזה מאוד מושפעים מאותן שנים‬
‫בסיאטל‪ .‬בפעם הראשונה חזרנו לש־‬
‫לוש וחצי שנים‪ .‬לא רציתי להישאר‬
‫בסיאטל למרות שהיו שם חיים טובים‬
‫ונוחים‪ .‬אבל היו לי כבר שלושה ילדים‪,‬‬
‫וכשהיינו כאן בארץ הרגשתי שאני לא‬
‫יכולה להיות אחראית לחיים שלהם‬
‫ורציתי לחזור לחו”ל‪ .‬זו הייתה תקופת‬
‫האינתיפאדה וחייתי בפחד מתמיד‪.‬‬
‫"גרנו אז בזכרון יעקב‪ .‬יום אחד‬
‫נסעתי לאסוף את הבנים מהגן‪ ,‬והכל‬
‫היה סגור ונעול‪ .‬אמרו לי‪‘ :‬היה פיגוע‬
‫בבנימינה‪ ,‬בתחנת הרכבת‪ ,‬מחבלים‬
‫מסתובבים באזור אז קחי את הילדים‬
‫הביתה ואל תכניסי אף אחד’‪ .‬באותה‬
‫תקופה אמנון נסע כל הזמן לארה”ב‬
‫ואני הייתי לבד בבית‪ .‬היה אמצע הלילה‬
‫בארה”ב‪ ,‬אבל צלצלתי לאמנון ואמרתי‬
‫לו ‘עכשיו תתחיל לחפש לנו שם בית’‪.‬‬
‫הוא אמר לי ‘השתגעת?’‪ ,‬ואחר כך אמר‪:‬‬
‫‘אבל אם אנחנו נוסעים‪ ,‬אז לא לשנה־‬
‫שנתיים‪ .‬לפחות לחמש שנים’‪ .‬וכך קנינו‬
‫שם בית ונולד הבן הרביעי שלנו‪ .‬הבנים‬
‫הראשון והשלישי נולדו בישראל‪ ,‬השני‬
‫והרביעי נולדו בארה”ב”‪.‬‬
‫תלישות או שעמום?‬
‫במוקד ספרה החדש של שירי־‬
‫הורוביץ עומדת תחושת התלי ־‬
‫שות והגעגועים לארץ של הגיבורה‬
‫מיכל‪ .‬מהמתואר בספר עולה שבעוד‬
‫שהגברים מקבלים עבודה בארצות־‬
‫הברית‪ ,‬נשותיהם‪ ,‬שאינן מקבלות‬
‫אישור עבודה‪ ,‬מתמודדות לא רק עם‬
‫הזרות ללא מעגל תמיכה‪ ,‬אלא עם‬
‫השעמום‪“ .‬אין להן חיים” חוץ מלשרת‬
‫אחרים ולטפל בילדים ובבעל‪ ,‬בלי‬
‫שום עיסוק קבוע‪ ,‬והן מרגישות כל‬
‫הזמן “על מזוודות” ולא מתכננות או‬
‫לוקחות על עצמן פרויקטים ארוכי‬
‫טווח‪ ,‬כמו לימודים‪.‬‬
‫יש הבדל בין אופן ההתמודדות של‬
‫נשים לזה של גברים?‬
‫“אני לא חושבת שיש הבדל בין גברים‬
‫לנשים‪ ,‬יש גם גברים שבאים בעקבות‬
‫הצעת עבודה שקיבלו נשותיהם”‪ ,‬היא‬
‫אומרת‪“ .‬במקרה בחרתי בדמות של‬
‫אשה בספר כי אני מזדהה עם המגדר‪.‬‬
‫בשנים הראשונות‪ ,‬כשאין אישור עבודה‬
‫לבן הזוג ואסור לו לעשות שום דבר‪,‬‬
‫ההלם הוא מאוד גדול‪.‬‬
‫"כשעוזבים את הארץ‪ ,‬יש שתי דרכים‬
‫להתמודד‪ :‬יש את אלה שאומרים ‘אני‬
‫מתנתק מהארץ ובונה את הכל שם’‪ ,‬או‬
‫‘אני שומר על קשרים’‪ .‬בספר בניתי‬
‫שתי דמויות שאחת בוחרת כך והשנייה‬
‫"נסעתי לקחת את הילדים מהגן‪,‬‬
‫ואמרו לי 'היה פיגוע בתחנת הרכבת‬
‫בבנימינה‪ ,‬מחבלים מסתובבים‬
‫באזור‪ ,‬קחי את הילדים הביתה'‪.‬‬
‫צלצלתי לבעלי ואמרתי לו‪ :‬עכשיו‬
‫תתחיל לחפש לנו בית בסיאטל"‬
‫אחרת‪ ,‬אבל זה לא הכל מגדרי‪ .‬זה קורה‬
‫כמעט לכל זוג של ישראלים‪ ,‬שאחד מבני‬
‫הזוג רוצה לחזור לארץ והשני מושך‬
‫לכיוון ארה”ב‪ .‬בכל השנים שלי בסיאטל‬
‫הכרתי רק שני זוגות ששניהם אמרו‬
‫– ‪– 70‬‬
‫מההתחלה‪ ,‬אנחנו לא חוזרים לישראל‪.‬‬
‫כשאנחנו נסענו לסיאטל היו שם רק‬
‫משפחות בודדות של ישראלים‪ ,‬היום‬
‫יש מאות‪ ,‬אם לא אלפים”‪.‬‬
‫חברים יש רק בארץ‬
‫מערכת היחסים הכי עמוקה‪ ,‬ממו־‬
‫שכת ומשמעותית שמתוארת בספר‪,‬‬
‫הכתוב בשפה נגישה‪ ,‬כנה וישירה‪ ,‬היא‬
‫עם החברה הטובה מבית הספר‪ .‬שם‬
‫מצויה גם תחושת הבגידה והנטישה‬
‫העיקרית‪.‬‬
‫זה קטע ישראלי‪ ,‬העניין הזה של‬
‫החברויות הקרובות והממושכות? זו‬
‫אשליית נעורים‪“ ,‬החברה הטובה”?‬
‫“אני בנאדם כזה ששומר על חברויות‬
‫עמוקות של הרבה שנים‪ .‬במציאות‪,‬‬
‫החברות שלי עם החברה הכי טובה הת־‬
‫נתקה‪ ,‬וזה קרה דווקא אחרי שכתבתי‬
‫את הספר‪ .‬כשנוסעים ועוזבים את הארץ‪,‬‬
‫ולא משנה כמה זמן נעדרים‪ ,‬כל המערך‬
‫החברתי משתנה לחלוטין‪ .‬הקטע הזה עם‬
‫חברי הילדות הוא קטע מאוד ישראלי‪.‬‬
‫גם אם עוברים מאילת לגור בקריית‬
‫שמונה‪ ,‬ישראלים תמיד ייפגשו אחר‬
‫כך בים במקרה‪ ,‬או איפשהו‪ .‬בארצות־‬
‫הברית אין את זה‪ .‬המרחקים ענקיים‪,‬‬
‫אנשים הרבה יותר תלושים‪ .‬שם‪ ,‬אם חבר‬
‫עובר מהחוף המערבי לחוף המזרחי‪ ,‬לא‬
‫מתראים יותר לעולם”‪.‬‬
‫אז מה נותן באמת תחושת בית‪ ,‬כאן‬
‫או שם? זיכרונות? משפחה? מנטליות?‬
‫כי בספר הגיבורה הכי מתגעגעת למזג‬
‫האוויר ולים‪ ,‬ואפילו עוזבת את המש־‬
‫פחה ובוחרת במדינה שלה‪.‬‬
‫“בספר יש קטע ביוגרפי קטנטן‪,‬‬
‫שפעם בעלי נסע בנסיעת עבודה לישר־‬
‫אל‪ ,‬ופתאום הרגשתי אבודה ולא ידעתי‬
‫איפה הבית שלי‪ .‬וחשבתי – מה קורה‬
‫פה? לפני דקה הרגשת בבית‪ ,‬ופתאום‬
‫לא? ואז הבנתי שבעלי הוא הבית‪ .‬אבל‬
‫ברור שיש תלישות מסוימת‪ .‬בית זה‬
‫שורשים‪ .‬בפעם האחרונה שהיינו בארץ‬
‫היה זוועה‪ ,‬חשבתי שלא אחזור יותר‬
‫לישראל אפילו לביקור”‪.‬‬
‫מה קרה?‬
‫“קרו הרבה דברים‪ .‬רצינו לבנות‬
‫כאן בית והוא לא היה מוכן בזמן‪ ,‬אז‬
‫יצא שגרנו באתר בנייה חצי שנה‪ ,‬גנבו‬
‫מאיתנו‪ ,‬ואחר כך חליתי בסרטן בלוטת‬
‫התריס‪ .‬בבית החולים הייתי ‘הזקנה מה־‬
‫מסדרון’‪ .‬בעלי ישן איתי בלילה במיטה‬
‫של הבית חולים כדי לשמור עלי‪ .‬אי‬
‫אפשר ככה‪ .‬לאן הולך כל הכסף? יהדות‬
‫ארה”ב תורמת הרבה מיליוני דולרים‬
‫לבתי חולים‪ ,‬אי אפשר שתי אחיות על‬
‫מחלקה שלמה‪ .‬הייתה תחושה שדברים‬
‫התקלקלו‪ ,‬פשוט התקלקלו‪ ,‬ולא באתי‬
‫עם ציפיות ענק‪ .‬ואז התחילו הטילים‬
‫על תל־אביב‪ .‬העולם של הישראלים‬
‫מופרע‪ ,‬לא הגיוני‪ .‬אני אומנם תמיד‬
‫מרגישה יותר ישראלית‪ ,‬אבל אני מודה‬
‫לארצות־הברית שנתנה לי הזדמנות‬
‫לחיות חיים נורמליים‪ .‬אולי כשאזדקן‬
‫וכבר לא ארגיש אחריות לילדים שלי‪,‬‬
‫אוכל לחיות כאן‪.‬‬
‫“התחושה של ארעיות נמצאת אצל‬
‫כולם”‪ ,‬מוסיפה שירי־הורוביץ‪“ ,‬אפילו‬
‫אחרי ‪ 50‬שנה בארה”ב‪ .‬כי בסופו של‬
‫דבר אתה מבין שכנראה לא תחיה ביש־‬
‫ראל‪ ,‬אבל מתגעגעים לישראל ומראים‬
‫תמונות וכותבים אחד לשני על ישראל‪.‬‬
‫ובעצם אין ממש ניתוק‪ .‬מעטים הם הא־‬
‫נשים שאי פעם מתנתקים לגמרי”‪.‬‬
‫שירי־הורוביץ באה ממשפחה ענפה‬
‫של יוצאי עיראק‪ .‬ספרה הקודם‪“ ,‬בת‬
‫“בישראל יש תחושת מחנק כלכלי‪.‬‬
‫שני בני זוג עובדים ולא יכולים‬
‫לקנות דירה‪ ,‬עובדים בשביל‬
‫חיתולים‪ .‬מיטב המוחות חיים במדינה‬
‫שמידרדרת למצב של עולם שלישי”‬
‫עיראק”‪ ,‬יצא לאור ב־‪ 2007‬בעברית‬
‫ובאנגלית‪“ .‬יש המון בורות בקהילות‬
‫האמריקאיות על יהודים מזרחים‪ .‬עבורם‬
‫יהודים צריכים להיות אשכנזים ניצולי‬
‫שואה‪ ,‬וכשאני מרצה בפני לא יהודים‪ ,‬אז‬
‫בכלל שואלים ‘מה‪ ,‬היו יהודים בארצות‬
‫ערב?’‪.‬‬
‫“עד שהייתי בת ‪ 14‬לא הבנתי שלא‬
‫בכל המשפחות חוגגים כל שבת בגינה‬
‫של סבתא בין העצים‪ ,‬עם ‪ 20‬בני דודים‬
‫שמשחקים כדורגל‪ ,‬מספרים בדיחות‬
‫ועושים הצגות‪ .‬הבית של סבא וסבתא‬
‫היה הכי יציב והכי קבוע והכי שמח”‪.‬‬
‫בלי "יצאת פראייר"‬
‫חוץ מהקושי בהתרחקות מהמש־‬
‫פחה‪ ,‬יש בזה גם יתרונות מסוימים?‬
‫“מצד אחד אין את כל חיי המשפחה‬
‫המורחבת מסביב‪ ,‬אבל מצד שני יש‬
‫בזה יתרון מסוים כי אין לחץ‪ .‬אין ויכוח‬
‫למי הולכים בליל הסדר‪ ,‬חוגגים עם‬
‫מי שבא לך‪ ,‬או בכלל לא‪ .‬לי חשוב‬
‫לחגוג כי חשובה לי היהדות‪ .‬החברים‬
‫ממלאים פונקציה של משפחה‪ .‬עוד‬
‫יתרון זה שאין ביקורת‪ ,‬ואמירות כמו‬
‫‘אתה פראייר? קנית ב־‪ ,300‬אני הייתי‬
‫משיג לך ־ב־‪ .’200‬בשנה וחצי האחר�ו‬
‫נות שחייתי בישראל הרגשתי שמשהו‬
‫השתנה‪ ,‬שאדם לאדם זאב‪ ,‬ושם יש את‬
‫הישראלי היפה יותר‪ .‬זה כמו שאנשים‬
‫מתאחדים בישראל רק במלחמות או‬
‫בשעת מצוקה‪ ,‬ושם אנשים לבד‪ ,‬אז‬
‫אולי זה סוג של מצוקה”‪.‬‬
‫ומה עם הקטע של ה”יויו”‪ ,‬לנסוע־‬
‫– ‪– 71‬‬
‫מימין שירי־‬
‫הורוביץ על‬
‫רקע דגם מגדלי‬
‫עזריאלי ב"מיני‬
‫ישראל" למעלה‬
‫עטיפת הספר‪.‬‬
‫"הקטע עם חברי‬
‫הילדות הוא מאוד‬
‫ישראלי"‬
‫לחזור לנסוע־לחזור הלוך ושוב שלוש‬
‫פעמים למשך שנים בכל פעם‪ ,‬איך‬
‫זה משפיע?‬
‫“זה קשה‪ ,‬אבל אני חושבת שזה מע־‬
‫שיר את העולם שלך‪ .‬אני שמחה שלי־‬
‫לדים שלי הייתה הזדמנות לחוות את‬
‫החיים בישראל במשך זמן מה ולהיות‬
‫קשורים לישראל‪ .‬הבן השלישי רוצה‬
‫לבוא לישראל ולשרת בצבא‪ ,‬אני עושה‬
‫לו פרצופים‪ ,‬אני לא רוצה שישרת בשום‬
‫צבא‪ ,‬למרות שבעלי ואני שירתנו בצבא‬
‫ואני שמחה ששירתנו‪ .‬שני הבנים הגדו־‬
‫לים לא רצו‪ .‬אני פוחדת שכאן בארץ‬
‫יאכלו אותם בלי מלח‪ ,‬ילדים שגדלים‬
‫לא בארץ הם נורא עדינים‪.‬‬
‫“בהתחלה בארה”ב הרבה פעמים הר־‬
‫גשתי כמו סוג ב’‪ .‬הרבה פעמים יכולתי‬
‫להבין איך הסבא והסבתא שלי ואמא‬
‫שלי הרגישו כמהגרים כשבאו לארץ‪.‬‬
‫אבל אני הייתי מהגרת חמישה כוכבים‪,‬‬
‫הם באו לתנאי שדה‪ .‬אני בנאדם מאוד‬
‫נוסטלגי‪ .‬חשוב לי הקשר עם המשפחה‬
‫המורחבת‪ .‬השירים שאני שומעת הם‬
‫השירים של ‘ארבע אחרי הצהריים’”‪.‬‬
‫יש ישראלים שגרים בחו”ל ולוקחים‬
‫מהארץ קלטות של שירי ילדים לתי־‬
‫נוקות שלהם‪ ,‬שנולדו שם‪ ,‬ויש בזה‬
‫משהו נורא עצוב‪.‬‬
‫“זה מאוד עצוב‪ ,‬אבל את יודעת מה‬
‫יותר עצוב? כשאת חוזרת ומגלה שאת‬
‫לא יכולה לחיות פה‪ .‬פשוט לא הסתדרנו‬
‫כלכלית‪ .‬בישראל יש תחושה של מחנק‬
‫כלכלי‪ .‬שני בני זוג עובדים פה ולא‬
‫יכולים לקנות דירה‪ ,‬לא יכולים כלום‪.‬‬
‫הכל בסיסי לחלוטין‪ .‬עובדים בשביל‬
‫החיתולים‪ .‬זה כמו מדינת עולם שלישי‪.‬‬
‫גם העניין של הפשע – שם לא נועלים‬
‫דלתות‪ ,‬לא נעלנו את דלת הגראז’‪ ,‬יכול‬
‫ליפול לי הפלאפון ויגידו לי ברחוב‪,‬‬
‫סליחה‪ ,‬גברת‪ ,‬נפל לך הפלאפון‪ .‬היו־‬
‫מיום הרבה יותר רגוע‪ .‬כשהגעתי לפה‬
‫אמרו לי ‘אל תשימי את הפלאפון בכיס‬
‫החיצוני‪ ,‬גונבים’”‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אולי זה ככה בשכונה שלך‪,‬‬
‫אבל בכל ארצות־הברית? זה לא מה‬
‫שקוראים עליו בעיתונים ובספרים‬
‫ורואים בטלוויזיה‪.‬‬
‫“רוב שטח ארצות־הברית זה לא הע־‬
‫רים הגדולות‪ .‬זה עיירות קטנות וערים‬
‫קטנות‪ ,‬הרבה פרברים‪ .‬בטלוויזיה רו־‬
‫אים דברים פרובוקטיביים‪ .‬רציתי לגור‬
‫במקום שלא צריך בו סורגים‪ ,‬ושם יש‬
‫סבלנות ואדיבות אחד לשני‪ .‬מה שקורה‬
‫בישראל זה שמיטב המוחות חיים במדי־‬
‫נה שמידרדרת למצב של עולם שלישי‪,‬‬
‫ומה הפלא שהמוחות האלה בורחים? אלה‬
‫דברים שצריך לדבר עליהם‪ .‬בגלל זה‬
‫כתבתי את הספר הזה‪ ,‬כי יש דברים‬
‫שצריך להוציא החוצה‪ ,‬את הקשה והקל‬
‫והיפה והמכוער”‪\.‬‬

Documentos relacionados

2 - Habonim Dror

2 - Habonim Dror ‫השתתפו בה גם "שנתיס" מארגנטינה‪ ,‬בריטניה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬הולנד‪ ,‬אורוגוואי‪ ,‬מקסיקו‪ ,‬ניו זילנד‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬צפון אמריקה‬ ‫ודרום אפריקה‪ .‬הסמינר הועבר על ידי צוות משולב של עולים‪ ,‬מדריכי שנת‪...

Leia mais